טיול משפחתי

הילדים שלי גדלים בקצב מהיר מאוד. בעצם, על חלקם אני אפילו לא יכולה לומר "ילדים" כי הם כבר אנשים ממש. ויחד עם זאת, הם כמובן עדין הילדים שלי. בזמן האחרון אני מנסה למצוא דרכים לנסות ולהנות מהם כמשפחה לפני שהם מתפזרים לגמרי. גם ככה לאחרונה אני מוצאת את עצמי יותר ויותר פעמים לבד בבית, הבכור באוניברסיטה, השני בצה"ל והבנות פתאום כל כך עסוקות, פה צופים, שם חוג או חברה והבית ריק.

אז מצאתי את עצמי מפנטזת על טיול משפחתי. רק אנחנו, כולנו ביחד. יש כמה בעיות עם הפנטזיה הזאת: היא יקרה, היא שלי ובעיקר שהיא פנטזיה. לא שאני לא אממש אותה, אני רק צריכה להיות סגורה עם עצמי שאני מודעת למגבלות שלה. כי אני רואה בעיני רוחי טיול בו כולנו כאיש אחד מסכימים על המסלול והמקומות אליהם נלך, כולנו נהנים מהחוויה, מהנוף, מהחברה ואילו במציאות (מניסיון, בטח מניסיון) סביר להניח שלא תהיה הסכמה גדולה וסביר גם להניח שיהיו ויכוחים ומריבות בין בני המשפחה וזה יתסכל אותי. זה מושך לבקר באיצטיון כדורגל גדול ומיוחד, היא מושכת לטייל בין חנויות בגדים וכך כל אחד מרוצה בחלקים מסויימים של הטיול אך פחות מרוצה בחלקים אחרים, מה שמוביל לחיכוחים ולתסכול.

אז החלטתי שאני מתכננת את הטיול, שולחת את שלד התכנון לכל אחד מהמשתתפים ומבקשת הבהרות, הערות והארות ומנסה לארגן את הטיול כך שכל אחד יקבל דברים מסויימים כרצונו אך גם יהיה מודע לכך שיהיו דברים שעליהם יצטרך לוותר. מעבר לזה, נערוך שיחת הבהרה ותאום ציפיות לפני הטיול על מנת שיהיה ברור שבטיול בו משתתפים שישה אנשים צריכים לוותר וגם, כן, להיות נחמדים. במיוחד לאמא. נכון שמדי פעם עולה בי ההרהור הזדוני, בשביל מה אני צריכה את זה, אקח את הכסף הזה ואסע עם האיש החמוד לטיול זוגי ונחמד אבך בכל זאת, אני רוצה להנות מהמשפחתיות הזאת, כל עוד אפשר והם לא התפזרו לי לגמרי. שהרי יש כל כך הרבה ימים ושבתות בהם אנחנו נשארים רק שנינו "לבדינו בקן" שטיול משפחתי ממש מתבקש עכשיו. אז קדימה, לעבודה.

כתיבת תגובה