דני רובס ועוד

השבוע היינו בהופעה של דני רובס בישוב שלנו. ראשית, ההופעה מומלצת ביותר. הופעה פשוטה, שירים, קצת דיבורים, ההומור הרובסי המיוחד, קצת ביטל'ס, קצת אילאיל תמיר רובס, ובעיקר הרבה דני רובס. שר את מיטב שיריו ובמיוחד מצמרר ומרגשהשיר שהוא שר לסיום, עיבוד חדש שלו לשיר שהוא כתב לאחיו שנפטר במלחמה, "מחר הוא יחזור". ביצוע ללא גיטרה, ללא מיקרופון, רק אחד, דני, על הבמה, שר מכל הלב. מדהים. אני ממליצה על ההופעה מכל הלב. כיף אמיתי.

אבל אני כותבת לא רק בשביל להמליץ על ההופעה עצמה, אלא לשתף בחוויה שהייתה לי במהלך ההופעה. הלכנו אני, האיש והבת בת ה 17. היא באה איתנו למרות שלדבריה היא לא כל כך מכירה שירים שלו. בעודינו יושבים ומחכים היא שאלה אותי מה בכלל הוא שר, לא ממש הצלחתי להיזכר בשמות של שירים חוץ מ"בדרך אל האושר", "גן המשחקים" (שלצערי הוא לא שר) ו"משהו חדש מתחיל". אבל גם אמרתי לה שהוא התחיל את הקריירה שלו כנגד גיטרה של שלמה ארצי. הנערה הגיבה מיד במשפט "באמת? ריספקט. אז טוב שבאתי". ואז הוא התחיל בהופעה. בדרך אל האושר, ומשם עוד שירים, קצת שירה בציבור עם השיר של החלונות הגבוהים "אינך יכולה ככה סתם ללכת", שירים של הביטל'ס וכו. ולהפתעתי הנערונת הזאת שרה את כל השירים. כל המילים לשירים של רובס, של הביטל'ס, של החלונות הגבוהים. הסתכלתי על על האיש, מעל הנערה שישבה ביננו ואמרתי לו שכנראה עשינו משהו נכון אם היא יודעת לשיר שירים כאלה ישנים ולא "קוליים". נהנתי כל כך לראות אותה שרה ומשתתפת ונהנית ממופע בו היא הורידה בצורה דרסטית את ממוצע הגיל של הקהל. נכון שהיא גם נהנית לשמוע ולשיר שירים שאני לא ממש מבינה ויחד עם זאת היא פתוחה גם למוזיקה ישראלית, למוזיקה לא חדשנית, למוזיקה טובה ששרדה מעבר לזמן בו נכתבה.

חשבתי על זה שבזמן הילדות שלהם, הילדים שלי זכו גם לשמוע שירים של ילדים, היו להם קלטות וידאו (אח"כ גם דיסקים) של שירי הילדים של נעמי שמר, אריק איינשטיין וגם 100 שירים ראשונים ועוד. אבל ברכב שמענו מוזיקה של "גדולים". כל מה שהתאים לנו לשמוע בזמן נתון ולא הסכמנו לשמוע בדרכים קלטות או דיסקים של שירי ילדים כי גם אנחנו ברכב וצריכים להנות וגם כי רצינו שהם ילמדו לשמוע שירים אמיתיים ומוזיקה טובה של גדולים. היו לנו חברים שלא הבינו למה אנחנו מתעקשים לשמוע ברכב מוזיקה "גדולה" ולא מוזיקת ילדים שהרי אז הילדים יותר שקטים כי הם שומעים את מה שהם אוהבים ומכירים. ואנחנו חשבנו שעם הזמן הם ילמדו להכיר ולאהוב גם את המוזיקה שלנו כי הרי לא תמיד ישמעו מוזיקת ילדים.  עד היום אני לא מבינה חברים שלנו שנוסעים שלוש שעות ברכב ושומעים שוב ושוב דיסקים של שירי ילדים עד שאפשר להשתגע.

וזה מחמם את ליבי לשמוע את המוזיקה שהם שומעים היום, מגוונת וכוללת ג'ז, בלוז, רוק, ישראלי ובכלל. אז נכון שהם צוחקים עלי שבכל סופ"ש אני מתעקשת לשים ברדיו מוזיקה ישראלית ישנה ויחד עם זאת, הם גם יודעים שזאת מוזיקה שהם גדלו עליה ולמדו לאהוב אותה. איזה יופי. פוסט ללא פואנטה ממשית, סתם משהו שרציתי לשתף.

כתיבת תגובה