הכסף כערך

"הילד בן 18 וכבר מיליונר"

הפעם פוסט קצר. קראתי הבוקר בעיתון כותרת שמשכה את עיני, מליונר בן 18. וואלה, איזה יופי. פתחתי את הכתבה והתחלתי לקרוא. ילד אכן מוכשר, מיוחד, יזם בנפשו, מזהה הזדמנויות ומנצל אותן בצורה טובה, מפתח את העסק שלו, בהחלט גאווה וכבוד. המשכתי לקרוא בהשתאות. ואז שורה קטנה "לצבא הוא לא יתגייס מסיבות רפואיות" ואזכתוב על כך שהוא רשמית מתגורר עם הוריו עדין אבל בעצם כבר שכר דירה בתל אביב שמשמשת גם למשרד והוא רוצה לקום בבוקר מוקדם בשקט בלי הרעש של הבית ולעבוד ומתכנן להרחיב את עסקיו וכו'… נתקעתי בשורה על השרות הצבאי. הכל טוב ויפה אבל!!! למה הנער לא יכול לקחת פסק זמן מעסקיו ולתרום שנה לפחות בשרות לאומי למדינה? ובין השורות אפילו אפשר להבין שגם אם יעשה שנת שירות הוא יוכל בערב להמשיך בעסקיו ולהמשיך להרוויח. למה המדינה צריכה לאפשר לנער עם ראש כזה על הכתפיים להמשיך בעסקיו כרגיל, להרוויח מליונים וזאת בעוד שנערים בגילו מסכנים את חייהם בשרות צבאי או אפילו סתם משתעממים במשך שלוש שנים באיזה תפקיד שהם לא בדיוק שמחים לעשות? מעבר לזה, לא ברור לי מדוע נער כל כך מוכשר, שכנראה גדל בבית טוב, לא מרגיש צורך לתרום מעט מזמנו לטובת המדינה בה הוא חי. האם הכסף הוא הערך היחיד שמענין אותו? אין עוד דברים חוץ מכסף? מאחר וזאת הייתה שורה אחת קטנה בכתבה של דף שלם שמהללת ומשבחת את פועלו, אני יכולה להניח (ואולי לקוות) שיתכן שאין הוא מרגיש בנוח עם המצב (בהחלט יתכן שאני מסיקה מסקנות לא נכונות על בסיס כתבה בעיתון) ויחד עם זאת, זה כנראה לא מספיק בשביל שיגיד לעצמו שעכשיו הוא נותן תקופה למדינה למרות הבעיה הרפואית. וחלילה, אני לא מזלזלת בבעיה רפואית, אני חושבת שלא כולם צריכים ויכולים לשרת בצה"ל ויחד עם זאת כולם צריכים לתת זמן למדינה, במסגרת שנת שרות, או במסגרת שרות לאומי או בכל מסגרת אחרת שמתאימה להם. אני יודעת שהכסף הוא חזות הכל והילד בוודאי מוערך בסביבתו ומביא גאווה רבה אך בעיני, ערכו ירד פלאים ולא משנה כמה כסף הוא שווה. ויש לי תחושה קשה שלהרבה מקומות שהוא יגיע עם התווית "מיליונר", הוא לא יישאל היכן היה בצבא כי אם הוא מיליונר, זה לא ממש חשוב מה הוא נתן למדינה.

כתיבת תגובה