מי יגדל לי את הילדים?

לפני כמה ימים נפטרה חברה שהתמודדה עם מחלת הסרטן. המוות שלה משפיע עלי מאוד ובין היתר גורם לי לדבר עם חברים וחברות משותפים על נושא המוות בכלל וכמובן גם על שיחות על המוות ועל דרכים שונות להתמודד.

לדבר על המוות זה נושא חשוב מאוד לדעתי, התייחסתי אליו כבר בעבר (כאן בבלוג שלי וגם בפוסט שהתפרסם בפורטל "אמאשל") ואני בהחלט מתכננת להתייחס אליו שוב, בקרוב.

בנוסף לשיחות על המוות עצמו, אחד הנושאים שיצא לי לדבר עליהם בכמה הזדמנויות שונות בימים האחרונים זה נושא ההכנה למוות. כלומר, לא הכנה למוות ודאי כמו במקרה של מחלה סופנית, אלא הכנה למוות אפשרי. שהרי, כמעט בכל יום אנחנו קוראים על אנשים שנהרגו בתאונת דרכים, בפיגוע, ברצח ולאחרונה אפילו פיצוץ במהלך תחרות מרתון. אני טוענת, וכך גם אמרתי בשיחות הללו, שאנשים צריכים להתכונן למקרה שהם ימותו בפתאומיות, במיוחד אם יש להם ילדים. כשאמרתי שהורים צריכים לדעת לאן ילדיהם הולכים אם חס וחלילה לא ישובו הביתה, האנשים איתם שוחחתי הרימו גבה (או יותר) ואף הסתכלו עלי כאילו נחתתי מכוכב אחר. אחד האנשים שהיה נוכח בשיחה אף אמר שזה לא נורמאלי לחשוב ולדבר על הנושא הזה. האומנם? יש משהו לא נורמאלי בהתעלמות מהנושא הזה. לדעתי, זוג הורים צריכים להיות מודעים לעובדה שאם הם יוצאים ביחד, נוסעים יחד ברכב או טסים לחו"ל ביחד, יש אפשרות, גם אם קלושה, שהם לא ישובו הביתה. נכון, זאת לא מחשבה נעימה. רוב האנשים לא חושבים ככה, רובם גם לא מתכוננים לזה וכמובן שגם לא מדברים על כך. לדעתי זו בעיה. אני לא אומרת שצריך לדבר על זה כל יום או בכל פעם לפני שיוצאים מהבית אבל הורים לילדים צריכים לתת את הדעת למחשבה לאן ילדיהם ילכו במקרה שיקרה להם משהו, הם צריכים שהניירות עם פרטי חשבונות הבנק שלהם ופוליסות הביטוח שלהם יהיו מסודרים ונגישים גם לאנשים שלא מכירים את הפרטים הללו. הם צריכים להיות מודעים לכך שיש אפשרות, שפתאום, מישהו אחר יישאר אחראי על ביתם וילדיהם. זו אולי מחשבה מורבידית ויחד עם זאת, יש בה גם אחריות רבה לילדיהם ולמי שיישאר אחראי עליהם.

אם לאחד ההורים יש בני משפחה שהם היו רוצים/מוכנים שיגדלו את ילדיהם, יש צורך להסדיר זאת עמם. אם אין בני משפחה כאלה אך יש חברים טובים שבני הזוג היו רוצים שייקחו עליהם את גידול הילדים, יש לדבר עמם על כך. נכון שזו לא שיחה נחמדה ויחד עם זאת, היא שיחה מחויבת המציאות, במיוחד כשחיים בארצנו הקטנטונת, אך לא רק.

נכון, יתכן שייווצרו מצבים לא נעימים בעקבות שיחה כזו והסדרת הנושא הזה כי יתכן שאחד האחים שלא קיבל "מנדט" על גידול ילדייך ייעלב, יתכן שההורים ש'הודחו' מהאפשרות ההיפותטית לגדל את נכדיהם לטובת מישהו אחר יפגעו ויכעסו, יתכן שזוג חברים אחד ישמע שלא הוא "זכה" בילדיכם במקרה שחס וחלילה יקרה לכם משהו וירגיש שאתם לא סומכים על כישורי ההורות שלהם. לכן, אין צורך לערוך את השיחות בנושא הזה בצורה פומבית, לא חייבים לערוך מכרז בין כל המכרים ובני המשפחה שלכם. אבל כן חשוב ששני ההורים ישוחחו על הנושא ויבררו עם עצמם עם מי היו מוכנים להשאיר את הילדים במקרה המצער שיקרה להם (להורים) משהו שימנע מהם לטפל בהם (זאת שיחה הגיונית גם אם ההורים נניח ייפצעו בתאונה, מישהו צריך לדאוג לילדים בתקופת הביניים של ההחלמה) וחשוב לפנות לאותם מטפלים פוטנציאלים לקבל מהם הסכמה לדאוג ולגדל את ילדיכם במקרה שחס וחלילה יתעורר הצורך בכך. בתקווה כמובן שהשיחה הזאת תהיה מיותרת לגמרי וכמו ביטוח שאנחנו מקווים שאנחנו עושים לשווא כדי לא להשתמש בו, גם את החלטה הזאת לא נצטרך ליישם והיא תהיה תיאורטית לגמרי. המון בריאות ואריכות חיים לכולם.

כתיבת תגובה