גבולות ואחריות

לקראת שנת הלימודים חשבתי על חינוך ילדים בהקשר של גבולות ואחריות.

אני מאמינה גדולה בגבולות. בין הורים לילדים, בין הילדים לעצמם ובכלל. אני חושבת שילדים זקוקים לגבולות וגם ההורים זקוקים לגבולות האלה, לא פחות, אולי אפילו יותר.

מה המשמעות של הגבולות הללו? ברור שאצל כל אחד ובכל משפחה הגבולות מקבלים משמעות שונה, הגבולות שונים. השאלה האם יש גבולות ברורים, האם יש עקביות ולא פחות חשוב, האם יש שינויים בגבולות. כי מה שמתאים לילד בן 4 לא מתאים לאחיו בן ה 14. והגבולות צריכים לזוז. בחכמה.

גבולות וחינוך הם ענין של תהליך. אי אפשר (יותר נכון מאוד קשה) לדרוש מנער בן 16, שכל חייו חי ללא גבולות, להתחיל לחיות במסגרת מסודרת. הקניית גבולות מתרחשת מגיל מאוד צעיר ולאורך כל חיי הילד, ההורה והמשפחה, כאשר בכל גיל ושלב הדגשים הם שונים ואיתם גם הגבול עצמו. הרגלי אכילה למשל. מתחילים לדבר על זה בגיל מאוד צעיר. ההורים מנחים מה הציפיה שלהם, מה כללי האכילה בבית שלהם. עם הזמן הדברים מופנימים ונרכשים, הגבולות המסומנים ברורים וסביר שבתחום הזה, הגבולות גם לא משתנים. לגבי שעת שינה, ברור שהגבול זז עם הגיל.

ומה לגבי האחריות? למשל נושא שיעורי הבית (אמרתי לקראת שנת הלימודים החדשה…). שיעורי הבית הם באחריות הילד. הילד הוא שלומד בביה"ס, הוא שאמור להכין את שיעוריו. לא ההורים. הורה שלא יודע להעמיד את הגבול הזה בעצם פוגע בהקניית אחריות לילד. נכון שגם כאן זהו תהליך. אין הכוונה שביום בו הילד הולך לכתה א' הוא אמור להתחיל להכין את שיעוריו לבדו ועל אחריותו. ההורה הוא שאמור להקנות את ההרגלים להכנת שיעורי הבית, ללמד את הילד איך מכינים שיעורים, איך מחפשים חומר, אולי אפילו להזכיר לו בהתחלה להכין את השיעורים. ובתהליך שתלוי בילד וביכולת של ההורה לשחרר, להעביר את האחריות לילד. ולא, זה לא אמור לקחת עד כתה י"ב. זה אמור לקרות אצל רוב הילדים כבר במהלך שנת הלימודים הראשונה שלהם. הילד צריך לדעת שהוא זה שאמור ואחראי להכין את שיעוריו. ואם שכח להכין שיעורים, הוא זה שיעמוד מול המורה ויתמודד איתה. זה כולל כמובן גם שאם המורה שולחת מכתב להורים על "אי הכנת שיעורי בית" ההורה אמור לשוחח עם הילד על המשמעות של הכנת שיעורי הבית, על האחריות שכרוכה בהם., לא להתחיל להכין שעורים בשביל שהמורה לא תשלח עוד מכתבים…. ההורה לא צריך לקחת את האחריות מהילד על שיעורי הבית.

זה גבול מאוד ברור. הורה – מייעץ, מדריך, מלווה. ילד – מכין שיעורי בית. כמובן שאפשר לעזור לו אם מתקשה, לענות על שאלותיו אבל לא לסכם במקומו, לחפש חומר במקומו ולצייר בשבילו מפות. המסר בהכנת שיעורי בית במקום הילד הוא: 'אני לא סומך עלייך שתעשה את זה, אתה לא מספיק טוב/אחראי/מוכשר'. וזה לא מסר שאנחנו רוצים להעביר לילד.

הגבולות הברורים מאפשרים לנו להעביר אחריות לילד. זה מסר מאוד חשוב גם להורים וגם לילדים.

שתהיה שנה טובה

כתיבת תגובה