בפוסט הקודם התייחסתי לצרכים לא ממומשים שמעוררים כעס. שיח כעוס ורוגז הוא שיח שלא מקדם אף אחד לשום מקום.

תמונה של http://www.corbani.com

התקשורת המקרבת היא טכניקת שיחה בה ניתן להתגבר על רגשות כמו כעס ולשוחח בצורה עניינית ומקדמת. זוהי טכניקה שצריך להתאמן עליה, נדמה בהתחלה שקשה ליישם אותה אבל עם האימון ותשומת הלב ניתן לאמץ אותה ואף להנות מהיתרונות שלה. כשאנחנו עושים זאת בחדר הטיפולים זה יותר קל כי יש אדם נוסף מהצד שמסייע למסרים לעבור וגם ששומר שבני הזוג יתמידו בשיח המקרב ולא יגלשו לשיח המוכר והמאשים. אבל גם ללא מישהו חיצוני ניתן להתאמן בתקשורת מקרבת, זה רק דורש אולי יותר נחישות ומודעות.

מסר שמועבר מכיל ארבעה חלקים.

  1. תצפית – תאור של המצב כפי שהוא ללא פרשנות ושיפוט.
  2. רגש – איזה רגש מעורר המצב שתואר לעיל אצל הדובר.
  3. צורך – מהו הצורך שאי מילויו גורם לרגש האמור.
  4. בקשה – מה הדובר מבקש מהשני לעשות על מנת למלא לפחות באופן חלקי את הצורך האמור.

וזה בהחלט משהו שצריך להתאמן עליו. זוגות שרוצים לשפר את התקשורת ביניהם מוזמנים לעבוד על כל שלב בנפרד. ללמוד לומר דברים כפי שהם, בסגנון תצפיתי כשלב ראשון. למשל – הכלים נשארו על השולחן. משפחת השיניים פתוחה, הנעליים מלאות בוץ ויש טביעות בוץ על הרצפה – ולא, לא לגלוש ל 'אתה תמיד נכנס עם נעלים מלאות בוץ ומלכלכך לי את הבית' כי זאת לא תקשורת מקרבת.

השלב של תאור הרגש הוא קצת יותר מורכב כי לא תמיד פשוט לאבחן את הרגש שהמצב מעורר בנו. יש המון רגשות וצריכים להיות מודעים לרגשות וגם לתת להם שם. לא פשוט כמו שזה נשמע. אבל שוב, אימון עוזר.

אבחון הצורך שעומד מאחורי הרגש הוא משהו שבאמת צריך להתאמן עליו, זה לא תמיד אפשרי ללא סיוע אבל אם בני הזוג מחליטים על שיח מקרב או לפחות על אימון בשיח כזה אז הם יכולים לסייע אחד לשני לאתר את הצרכים שלהם ואז זה הרבה יותר פשוט. זה מצריך פתיחות, כנות, רצון בשינוי אבל אפשרי.

אם מצליחים בשלושת השלבים הקודמים, השלב הרביעי הוא הפשוט מכולם כי אם הרגש והצורך אובחנו, אפשר לשים את האצבע על הבקשה שרוצים לבקש. גם זה מצריך אימון מסויים אבל המאמץ שווה בהחלט.