בפעם הראשונה שראיתי את הפסל הזה, נשמתי נעתקה. אני מרגישה שהפסל הזה משקף כל כך יפה את מהות הלידה השקטה ותוצאותיה. כשיוצאים מבית חולים בידיים ריקות ולב כואב לא מבינים עד כמה החוויה הזאת של לידה שקטה היא חוויה של בדידות, של לבד. שבעיני כל העולם חוץ מכם, הילד הזה הוא שקוף, לא קיים. אצלכם הוא קיים.

היום דיברתי על כך שאני עדין נראית כמו "אחרי לידה" וצחקתי כי תינוקת הבית כבר בת 19 אז 'אחרי לידה' זה כמובן מושג שמתחתי מאוד מאוד. אז חברה אמרה לי 'את אחרי 4 לידות' וישר תיקנתי '5', זה משהו אוטומטי אצלי התיקון הזה. והוא תיקון שלי בלבד, בעיני שאר העולם עברתי ארבע לידות ורק אני (ואם הוא באזור, גם בן זוגי) יודעת שהייתה שם עוד לידה, שיש עוד ילדה שקופה שמלווה אותי ומדי פעם היא מזכירה שהיא שם. זה לא כל הזמן אבל זה שם. והפסל הזה? הוא פשוט זה.