זוגיות בלידה שקטה

במסגרת חודש המודעות ללידה שקטה כתבתי את הפוסט הזה וגם פוסט על בן הזוג
הפעם אני רוצה להתייחס לזוגיות בהתמודדות עם לידה שקטה. פוסט קודם שלי בנושא זוגיות ניתן לקרוא כאן.

האבלות היא עניין אישי ביותר. גם אם בני הזוג חווים את אותה החוויה, התחושות בזמן האבל עשויות להיות שונות מאוד. רגשות אשם וכעס עלולים להרחיק את בני הזוג זה מזו. יש זוגות שמאשימים זו את זה או חוששים לשתף זה עם זו ברגשות. זה מאוד טבעי לרצות להגן על בן הזוג מפני תחושות האבל הקשה אחד של השני ומאידך יש לפעמים ציפיה של כל אחד מבני זוג שהשני ידע בעצמו מה מרגישים ומה מצופה ממנו, גם אם אין ביטוי חיצוני לרגשות או לא מבטאים בקול בקשות קונקרטיות. הגבר עשוי להרגיש שעליו להיות ‘חזק’ למען בת הזוג. הסביבה מחזקת זאת בביטוי הנדוש לאבלים “תהיו חזקים” שגברים לוקחים כלשונם. הגבר הוא זה שמטפל בילדים כשהאשה נמצאת בבית-החולים, מטלפן לכולם ומודיע על האסון, עסוק בהטמנת חפצי התינוק, עושה כל מה שצריך בבית וכו’. בתוך ימים אחדים הוא חוזר לעבודה כאילו דבר לא קרה. כל האחריות הזאת עלולה להיות מעמסה עצומה על האב המתאבל. כדאי לזכור ששני בני הזוג מתאבלים, שניהם צריכים לשוחח על הרגשות והתחושות שלהם, להביע את האבל שלהם. כל אחד בדרכו. הם צריכים להתאבל כיחידים כמו גם כבני זוג. זוגיות בלידה שקטה. יעל בשור טיפול זוגי בדרום

אחד התחומים שעלול להיפגע כתוצאה מהמשבר הוא חיי המין. לכל אחד מבני הזוג יש קושי משלו. יש אנשים, שבגלל הפגיעה בזהות שלהם, נפגע גם הדימוי המיני שלהם. בנוסף, בקשר הזוגי, קיימת שונות בין בני הזוג. אם בני הזוג מגיבים לאסון באופן שונה אחר מהשני, נוצרים ביניהם חיכוכים על הרקע הזה, דבר שמוביל לחוסר רצון או יכולת לתפקד כבן זוג בכלל וביחסי המין בפרט. אם הם לא מרשים לעצמם לשוחח על כך או להביע את רגשותיהם ומחשבותיהם, הרי שהם עלולים להיכנס לסחרור שעלול לפגוע בחיי הנישואין. במקרה כזה רצוי לפנות לייעוץ מקצועי

אובדן  והיחסים הזוגיים – עצות להתמודדות

המין הוא אחת הדרכים העיקריות להביע את עצם קיומנו ורצוננו לחיות. לאחר פגיעה בקיומנו, יש השפעה על התחום המיני. כמו כן, המין גורם הנאה, ואדם סובל אינו מחפש הנאה. זהו גם נושא שלא נהוג לשוחח עליו עם אחרים, ולכן מה שנכון לגבי התגובות של האדם בכלל בשעת אסון, נכון שבעתיים בנושא המין. לכאורה, נדמה שאין מקום למין בשעת אבל ואובדן, אך מסתבר שהמין משקף את מהות הקשיים שאנו עוברים אחרי אובדן.

יש זוגות המעדיפים להתרחק מינית, ויש שדווקא איבוד תינוק גורם להם לרצות להיות יחד, אולי מתוך רצון להרות שוב או פשוט לשאוב ניחומים זה מזה. מה שחשוב ביותר בין בני זוג הוא לשוחח על הצורך והקשיים של כל אחד מהם בתחום המיני, ולקבל בהבנה את רצונות בן הזוג. יש מקרים שייעוץ מקצועי יכול לשפר את התקשורת וההבנה בין בני הזוג.

נקודות למחשבה:

*  הנישואין הם היחסים המשמעותיים ביותר שלכם. תנו להם להיות הראשונים בסדר העדיפות.

*  כשתינוק מת, היגון מכה את שני בני הזוג באותו הזמן. אירועים מלחיצים אחרים לא משפיעים, בדרך כלל, על שני בני הזוג בו בזמן, ויש אפשרות לתמוך. לכן, במצב של אובדן תינוק, האדם הקרוב ביותר אליכם אינו יכול תמיד להעניק לכם את התמיכה שלה אתם זקוקים, כי גם הוא/היא מתמודד עם היגון שלו/ה.

*  כל אחד ביחסים יגיב בדרכו שלו לאבל. ייתכן שיהיה קשה ללמוד את דרכו של האחר.

*  קשיים יתעוררו גם בנישואין המוצלחים ביותר. המשיכו לעבוד על התקשורת הבינאישית.

*  בן הזוג אינו חייב להיות גם התומך הנפשי שלכם.

*  יתכן שיהיו מתחים ביחסי המין שלכם. שוחחו עם בן הזוג על רגשותיכם בפתיחות. זכרו כי מגע וחיבוק יכולים לעזור.

*  ייתכן שכל אחד מבני הזוג יזדקק לפרטיות ברגשותיו. כבדו זה את זה ואפשרו את המרחב הנחוץ.

*  אדם שחווה אובדן של אדם קרוב, אינו אותו אדם שהיה לפני האירוע. ייתכן שייקח זמן להתרגל לשינויים.

*  כל אחד מחפש משמעות לאובדן. ייתכן שכל אחד מכם יפנה לחפש משמעות במקומות אחרים וזה בסדר.

*  זה בסדר ליהנות מהחיים. שיתוף בצחוק ודמע עוזר להירפא. חפשו אחר עיסוקים מרגיעים, זה נותן נקודת מבט שונה.

*  זוהי תקופה קשה לשניכם. אם היחסים ביניכם היו טובים לפני המקרה, הם יכולים להתחזק כתוצאה ממנו.

*  כל אחד יכול להרגיש שונה לגבי הדרך לזכור את התינוק. שוחחו על כך ואם אפשר הגיעו לפשרה.

*  האובדן שלכם מורכב גם מחלומות ומתקוות מנופצים. ייתכן שלכל אחד היו חלומות אחרים. שוחחו על כך, וייתכן שכך גם תלמדו יותר על בן הזוג.

 

דרכים להישרדות כזוג:

* חפשו זוגות לתמיכה.

* אפשרו לכל אחד לקחת את הזמן שלו בנפרד.

* ארגנו זמן לשיחה משותפת כל יום.

* עבדו על מיומנויות התקשורת שלכם.

* תנו לעצמכם זמן להסתגל לאובדן.

* חשבו על פניה ליועץ לענייני נישואין.

 

אני מתבססת כאן על הספר שלי “להיפרד לפני שמכירים” שאת הפרק הראשון שלו אפשר לקרוא כאן

צלם גדי וקסלר

סגירת תפריט
מעבר לסרגל הכלים