זוגיות או הורות

יושב בחדר זוג, חמודים, צעירים, קצת מבוהלים. יש להם תינוק בן תשעה חודשים, אבל הם איבדו את הזוגיות שלהם. כלומר, הם אוהבים, הם ביחד, אבל יש להם כל כך הרבה מריבות וקשיים שהם הולכים לאיבוד. הם אומרים שרוב התקשורת שלהם היא סביב הילד, מי לוקח, מי קם, מי האכיל. הם יודעים ש’אחרי הלידה’ זו תקופה קשה אבל הם כבר תשעה חודשים אחרי והדברים לא מסתדרים.

אנחנו מדברים על הקשיים. מה באמת קשה להם, איפה הם מרגישים אבודים. היא מדברת על זה שכל כולה בהורות. בצרכים של התינוק. שברור לה שכשהיא חוזרת מהעבודה, היא עם התינוק, עושה כל מה שאפשר כדי להנות ממנו ושהוא ירוויח את מה שתינוק אמור להרוויח מאמא. היא מרגישה שבן הזוג שלה לא ככה. הוא מרגיש שהצידוק היחיד לקיומו זה מילוי הוראות: לקנות, לפנות, לנקות. ואם הוא רוצה להיות עם התינוק אז היא כל הזמן מתקנת אותו ומדריכה אותו מה לעשות ומה לא, לא סומכת עליו. עם הזמן הוא פחות ופחות מרגיש ש’מותר’ לו לעשות דברים עם התינוק וזה גם הילד שלו.  שניהם מרגישים שאן להם זמן או חשק להיות אחד עם השניה, לבלות ביחד כזוג ואולי אפילו קצת מרגישים שלקחת זמן לעצמם כזוג יפגע בילד ובהורות שלהם שעוד לא התבססה. עם זאת, שניהם מבינים שאם הם לא יטפלו בקשר שלהם מהר, לא יהיה להם קשר.הורות וזויות טיפול זוגי בדרום

אנחנו מדברים על הצרכים של שניהם, הוא מספר מה הוא מרגיש, היא מספרת על הרגשות שלה. לאט לאט הם מבינים יותר אחד את השניה ונזכרים למה בעצם הם שם, ביחד. הם לומדים לתקשר מחדש, לומדים לדבר, לגעת, להיות זוג. מרגש מאוד לראות את הזוגיות שלהם מתנערת מהאבק שההורות הניחה עליה ומתגלה בחזרה לעולם ולהם. בפגישה האחרונה שלנו הם הגיעו, העלו קושי ודיברו לגמרי לבד עליו, אני כמעט ולא התערבתי, הייתי מיותרת שם בשיח כי הם רכשו את הכלים הנכונים לשיתוף והקשבה. זהו, עוד סדרת מפגשים הסתיימה. סיפוק ונחת.

סגירת תפריט
מעבר לסרגל הכלים