לידה שקטה היא חוויה מאוד אינטימית שעובר זוג המצפה ללידה. רבות דובר על תמיכה לנשים שחוו את החוויה הזאת, יש גם שמדברים על מה שעובר על הגבר, לא תמיד עוצרים לחשוב מה קורה עם הזוגיות. בדרך כלל אומרים שזאת חוויה קשה שתחבר או תפריד בין בני הזוג. אבל מעבר לזה, לא אומרים הרבה. אותי מעניינת הדינמיקה שמתרחשת ביניהם.
האשה חווה את הלידה פיזית. היא נקשרת לתינוק שבבטנה, לומדת את התנועות שלו, מרגישה שהיא מתחברת אליו, היא מצפה לבואו חולמת את החיים אחרי לידתו… התינוק מת בעודו ברחם או במהלך הלידה עצמה והיא נאלצת לעבור לידה שבסופה הבכי היחיד שישמע בחדר הוא הבכי שלה ואולי גם של בן זוגה. היא יודעת שהיא אכזבה את עצמה אך גם את בן הזוג והיא לוקחת על כך אחריות. 
הגבר, למרות שהתינוק לא גדל בבטנו, לומד על התפתחות התינוק, רואה את התמונות בספר ואצל הרופא, מדי פעם חש תנועות ובעיקר רואה את אשתו גדלה ומשתנה וחולם יחד איתה. לידה שקטה היא חוויה קשה גם לגבר שרואה את האשה שלו סובלת ואין לו יכולת לסייע מחד ומאידך גם הוא חלם תינוק והתאכזב מאוד.
רגשות האשמה בדרך כלל קשים יותר אצל האשה שהרי היא זו שהחזיקה את העובר ברחמה, היא זו שנכשלה במשימה להביאו לעולם. גם גברים יכולים להרגיש אשמה במקרה כזה, שאולי הם לא דאגו מספיק, לא מספיק נתנו לה לנוח ועוד. הרגשות הללו של שני בני הזוג אינם רציונלים כי בדרך כלל אין קשר בין מעשי ההורים לבין תמותת התינוק. במקרים רבים אף לא יודעים מהי הסיבה למותו.
רגשות קשים נוספים מתפתחים אצל בני הזוג, בלבול, תסכול, אכזבה, אולי האשמה הדדית, כעס, עצב, זוהי חוויה קשה מאוד אותה עובר כל אחד מבני הזוג. יחד עם זאת, הם עוברים אותה גם ביחד, כזוג, כהורים לילד שלא נולד.
אפשרות אחת היא שכל אחד מבני הזוג יתמודד עם הרגשות הללו לבדו. יתכנס בעצמו וינסה להתמודד לבד. אפשרות אחרת היא שהם ישתפו אחד את השניה ברגשות שלהם וינסו לעבור את החוויה הזאת ביחד. כאן כמובן נכנס גם הנושא שלכל אחד מהם יש תנודות בתחושות בזמנים אחרים כלומר יתכן שבשבוע מסויים האשה תרגיש שהיא קצת מתאוששת ובן זוגה ירגיש שהוא אינו מתמודד טוב ובשבוע שלאחר מכן יתכן שהיא תיפול והוא דווקא ירגיש חזק יותר. גם אז שיתוף ביניהם ושיחה יכולים לסייע להם להתמודד בצורה טובה יותר.
כאשר בני הזוג מתמודדים כל אחד עם עצמו ובדרכו, רגשות שיש להם אחד כלפי השניה בזמנים הללו עלולים להתגבר ולהפוך קיצוניים יותר. אם היא מרגישה שהוא חזר מהר מדי לשגרה ושכח את האבל והוא מרגיש שהיא שוקעת ולא מנסה בכלל להתמודד הרי שאם הם לא מדברים על זה, הרגשות הללו עלולים להפריד ביניהם. כל אחד ימשיך בענייניו, הוא ינסה למשוך אותה לחיים רגילים, לראות סרט, לצאת עם חברים ואילו היא תמשיך להרגיש שלא אכפת לו ושהיא בודדה בהתמודדות הזאת. אם הוא מרגיש שהיא לא מבינה אותו, את הסבל שלו והאבל שלו, שהיא לא מבינה שעליו לשוב לעבודה כי אין לו ברירה, שהיא מטילה עליו אחריות רבה יותר ולא נותנת מקום לכאב שלו ואילו היא מרגישה שהוא “לוקח” ממנה את הכאב או את הזכות להתאבל הרי שאם אם לא מדברים על זה ולא משתפים אחד את השניה ברגשות הללו ובצרכים שלהם, הם מתבצרים כל אחד בכאביו ובתחושותיו הקשים ולא מתקדמים ביחד בהתמודדות שלהם.
כמו בכל מצב אחר בזוגיות, שיתוף, שיחה, תקשורת טובה הם הדרך הנכונה להתמודד עם הקשיים. גם אם הקשיים משותפים, ואולי במיוחד אם הם כאלה, שיחה היא הבסיס להתמודדות, להתקדמות ולדרך המשותפת.
התמונה היא חלק מלוגו של האתר הזה http://www.sands.org.uk/
