אוקטובר הוא חודש המודעות ללידה שקטה. כתבתי פוסט על תפקיד החברה בלידה שקטה. היום אני רוצה להתייחס לבן הזוג.
הדברים כאן לקוחים מתוך הספר שכתבתי “להיפרד לפני שמכירים” שאת הפרק הראשון שלו אפשר לקרוא כאן. 
בספרות מקובל לחשוב שהסביבה תופשת את האֳבל על מות תינוק כאבל קל יחסית, והגבר נתפש כמי שעובר את האבל בקלות רבה מהאשה. נמצא שתהליך האבל קצר יותר ועוצמתו פחותה יותר אצל גברים מאשר נשים. שוני זה בתגובות של נשים וגברים עלול לגרום לחיכוכים ושיבושים בחיי הנישואין ובזוגיות. השוני בתגובות האם והאב מוסבר בעיקר על-ידיי הגורמים הבאים: העובדה שהאשה היא הנושאת את העובר ברחמה, הסטריאוטיפ הגברי, השוני בחינוך, ציפיות ונורמות חברתיות שונות.
הדימוי הגברי מתאר גבר השולט ברגשותיו, אנליטי ורציונלי, חזק, אגרסיבי ולוקח על עצמו אחריות בזמני משבר. מובן שתכונות אלה עושות אותו פחות אמפטי, ומכאן לא מתאפשר לו להביע, ולעיתים גם להרגיש, את האבל במלוא עוצמתו.
כיום האב משתתף באופן מלא בתהליכי הורות, עוד במהלך ההריון. האב לעתיד מגיע עם אשתו לפגישות עם הרופא, מרגיש את תנועות העובר וחווה את הציפייה להולדת התינוק במעורבות רבה (גם אם עדיין לא חווה את ההריון עצמו). כך שסביר להניח שתגובות האב למות התינוק יתחזקו עם הזמן, כלומר יותר ויותר אבות יחושו תחושות דומות לאלו של האמהות.
על חוזקו של הגבר
‘אמא אחת בקבוצת התמיכה שלנו סיפרה פעם, שכשהם איבדו את תינוקם, בעלה לא הגיב. היא אמרה שהיו לו פני אבן, ותהתה אם לא אכפת לו בכלל. בעלה היה נהג משאית ונעדר שעות רבות מן הבית. זאת כנראה הייתה הסיבה לכך שהיא לא התעמתה איתו בנושא. לאחר כמה שנים היא שוחחה עם הגיס שלה, והוא סיפר לה שבעלה מחנה לעיתים את המשאית בצדיי הדרך, מניח את ראשו על ההגה וממרר בבכי. היא שאלה בקבוצת התמיכה מדוע לא סיפר לה על כך בזמנו, שהרי זה היה עושה את כל ההבדל, מבחינתה’.
גברים רבים יכולים להבין את אותו הבחור ולהרגיש אליו סימפטיה רבה. הרבה פעמים נאמר לאבל: ‘היה חזק’. לא ברור למה מתכוון המייעץ, ויש יסוד סביר להניח שהוא לא יודע יותר טוב מהמתאבל למה הוא מתכוון. קשה להימנע מהמחשבה שאנשים מעודדים חוזק מזויף זה, על מנת שהם עצמם ירגישו טוב יותר בחברתו של האבל.
יש נטייה להמעיט בערך של מות תינוק, שקיומו נחווה רק על ידיי הוריו. מאחר וההורים עוד לא נקשרו פיזית לתינוק, האובדן שלו נחשב פחות. השאלה היא, פחות ממה? השוואה מונעת מאדם את זכותו להרגיש. מההשוואה הגברים בכלל יוצאים מופסדים, כי הרי אומרים שהאשה סובלת יותר. לא משנה מה משמעות היותר הזה. ונניח שזה נכון, אז מה? אם נניח אדם עבר התקף לב, והוא שומע ששכנו סובל מסרטן ריאות, זה לא ימנע ממנו אף טיפה מהכאב שלו או יגרום לו לחוש שמחה על מזלו.
‘להיות חזק’, להבליג ולכבוש את היצר, זהו חוזק שקרי והרסני. גבריות לשמה היא להיות אדם שלם, ולא קריקטורה או פסל של גבר. חוזק מזויף הוא לעיתים קרובות צורה של הכחשה. ‘אם אחשוב על כך ארצה לבכות וארגיש מטופש על שאני בוכה, ולכן לא אחשוב על כך.’
חוזק אמיתי הוא למצוא את דרכך בחשכת היגון. חוזק הוא האומץ להדגים במילים, בדמעות, ביצירה או בכל דרך לא אלימה אחרת את מה שאתה מרגיש. זה קשור לחיפוש עזרה ולאפשר לאחרים לעזור לך. זה המוכנות לחשוף את היגון שלך ולהודות שאתה פגיע. חוזק הוא האומץ לשתף. בסופו של דבר, אתה מקבל את כאב אשתך בזה שאתה מקבל את כאבך, ואתה מכבד את ילדך בכך שאתה מכבד את רגשותיך.
צולם על ידי fancycrave מתוך האתר unsplash