בלוג

לכל גיל יש את ה”אמא תקני לי” שלו. בגיל צעיר זה גלידה או סוכריה, בגיל מבוגר יותר זאת יכולה להיות חולצה, שמלה או לפעמים אפילו ספר ובגיל מבוגר יותר סביר להניח שה”אמא תקני לי” מתחלף ב”אמא תני לי כסף”. לומר לילד לא על ‘אמא תקני לי’ קשה להורים רבים כמו לומר לא על דברים אחרים.

כמה כסף צריך לתת לילדים? האם בכלל לתת להם כסף או להנהיג מתן דמי כיס?

מבחינתי, עדיף לתת דמי כיס. מתן סכום קבוע של כסף לשבוע מאפשר לילדים ללמוד להסתדר עם מה שיש. יושבים עם הילד, מבררים איתו מה לדעתו הצרכים שלו ומחליטים כמה כסף נותנים לו ועל מה הוא אחראי מבחינת הבזבוזים ועל מה אנחנו, ההורים,  ממשיכים להיות אחראיים. כל משפחה מתאימה את הסכום ליכולות שלה ואת תחומי האחריות לצרכים וסדרי העדיפויות שלה.  אצל רובינו נמשיך להיות אחראים על מזון, ביגוד, צרכי לימוד. יחד עם זאת, אם הילד רוצה בגד שלדעתינו הוא לא צריך אלא רוצה, נגיד, איזה מותג מיוחד, נוכל להחליט אם אנחנו קונים את הבגד או שהילד רוכש בכספו או לפחות משתתף בחלק מהעלויות.

דמי הכיס אמורים לספק לילד את האפשרות לקנות לעצמו משהו לאכול מדי פעם, לצאת לבלות עם חברים (סרט, משחק באולינג, הצגה ועוד), ואולי גם להשמש בכסף לקנות מתנות לבני משפחה אחרים לימי הולדת. זה מאוד מרגש כשילדים צעירים “חוסכים” מכספם כדי לקנות לאח/ות מתנה ליום הולדת או פרחים ליום האם. היכולת שלהם לשחק עם סכום הכסף שלהם, ללמוד שאם הם מבזבזים אז לא יהיה, שאם הם חוסכים אז זה מצטבר, היכולת הזו היא שיעור חשוב לחיים. וכמובן זה מוריד מההורים את הדילמה שיכולה להיות יום יומית: האם וכמה לתת כשהילד אומר “אמא, תני לי כסף”.

סוגיה חשובה היא מי קונה מתנות לחברים. האם הילד מכספו או שההורים עדין קונים. חשוב להחליט זאת במשותף, להחליט על סכום כסף לקניית מתנה לחברים ולהתארגן בהתאם.

ומה קורה כשהילד מתחיל לעבוד? בין אם באופן קבוע או מזדמן בחופשות, יציאה של הילד לעבודה משנה קצת את התמונה אבל רצוי להחליט, האם מפסיקים את דמי הכיס כי הילד מספק לעצמו כסף? כאן נשאל שאלה שקשורה למסר שאנחנו רוציפ להעביר לילד. אני ממשיכה לתת דמי כיס כי גם אם הילד עובד, עדין ההסכם שלי איתו תקף, אני ממשיכה לתת לו סכום כסף מסויים לבזבוזיו. אם אני אפסיק לתת את דמי הכיס אני בעצם מעבירה מסר שהוא מפסיד בכך שיוצא לעבוד, מפסיד את הכסף הקל שמקבל מההורים בתמורה לכסף שצריך לעבוד תמורתו. נכון שבעבודה מרוויח יותר אבל אם המסר הוא שעבודה זה דבר מבורך, כדאי להמשיך לתת את הסכום הסמלי שהילד/ נער מקבל ובכך לעודד אותו להמשיך לעבוד. אולי אפילו לעודד אותו לחסוך חלק מהסכום שמקבל תמורת עבודתו לתקופות בהן יצטרך יותר ולא יוכל לעבוד הרבה.

אגב, גם בתקופת השרות הצבאי כדאי לבדוק אם יש צורך במתן סכום קבוע של דמי כיס. חייל בחובה מרוויח אמנם משכורת צבאית אך זו אינה מכסה בהכרח את הוצאותיו השותפות וכאמור תלוי מהן ההוצאות שנחשבות שלו. לחייל אפשר לקבוע סכום חודשי, שוב בהתחשב ביכולת הכלכלית של המשפחה, שיאפשר לו להתנהל במהלך החודש בלי לבקש כספים מההורים.

חשוב מדי פעם לשבת עם הילד/נער ולברר אם הסכום מספיק, מה הילד עושה עם הכסף שלו, האם צרכיו השתנו ואולי לעדכן את הסכום.