בלוג

כמו שצריך שניים לטנגו, צריך שניים בשביל לריב. אני לא מכירה זוגות שלא רבים מדי פעם, לריב זה טבעי. חילוקי דעות בין בני זוג זה דבר הגיוני, שגרתי, אפילו מדאיג אם אין חילוקי דעות.

קראתי מאמר קטן בו שמונה “מומחים” לזוגיות סיפרו מה היא לדעתם הסיבה העיקרית לגירושין. אחת מהן, עורכת הדין ומאמנת זוגיות מאילינוי, קארן קובי, כתבה משהו שממש התחבר לי לעניין הזה: “לא תמיד הבעיה היא מה שהזוגות מספרים זה לזו, לעיתים זה מה שהם לא מספרים”, עורכת הדין טוענת שכאשר יש “זרמים תת קרקעיים מתחת לאדמה תמיד צומחת בעיה נוספת”. זאת משום ששני הצדדים שומרים את הבעיות בבטן ולא משתפים אחד את השנייה. “מדובר על אותם זוגות שמטאטאים את הבעיות שלהם מתחת לשטיח, ובשלב מסוים עלולים להתפוצץ על משהו שנראה כטיפשי”, ציינה קובי.

צודקת לגמרי. זוגות שרבים הרבה אך פותרים את הבעיות שלהם הם בעלי סיכוי נמוך יותר להתגרש מזוגות שבורחים מריבים, לא מדברים על מה שמפריע ואז ביום בהיר אחד נשבר להם והם שוברים את הכלים. יחד עם זאת, אם נזכר בטיפ מספר שש בסדרת 14 הטיפים שנתתי כאן לא מזמן, אז גם אם יש חילוקי דעות, צריך לפתור אותם כשהם מתעוררים ולא לדחות את השיח בהם. לא לחכות יותר מדי כי ההמתנה הזאת גורמת לכך שכל דבר נוסף שהשני עושה נתפס כהסלמה של הסכסוך ובכלל להסתובב עם נושא לא פתור לא עושה מצב רוח טוב. אז דברו על זה.

ברור שעדיף לשוחח בשקט ולפתור את הבעיות בשיחה טובה, רצוי בתקשורת מקרבת כמו שכתבתי בפוסטים קודמים שלי, (למשל כאן) אבל לא צריך לפחד ממריבה טובה. בלי להעליב ולפגוע כמובן. העיקר לא לתת למה שמפריע לכם לשקוע ביניכם ולהעיב על היחסים שלכם. חבל, זה לא תורם בכלום. ואם רואים שלא מצליחים לפתור את הבעיה לבד, כדאי ללכת לייעוץ ולא לתת לבעיה להתקבע. לפעמים מספיקה פגישה אחת או שתיים כדי לקבל כלים נכונים לשיחה.

“והעיקר, לא לפחד כלל”