בלוג

יום המיילדות הבין לאומי מצויין ב 5.5.

אני כותבת את הפוסט הזה כי בעיני למיילדות יש את התפקיד המרגש ביותר בעולם.

הן מביאות לעולם תינוקות. אנשים קטנים. הן משנות את החיים למשפחות. כשהייתי צעירה אפילו הייתה תקופה שחשבתי להיות מיילדת כי ממש ריגש אותי להיות במזמן ובמקום בו מגיח לאוויר העולם תינוק חדש לגמרי, דף חלק.

עם הזמן הבנתי שכמו כל דבר, גם מיילדות לא חיות רק בעולם נפלא בו הן רק מביאות חיים נהדרים לעולם אלא שיש גם כאן דברים פחות נחמדים. אחת החוויות הקשות למיילדת זה להשתתף בלידה שקטה. אני יודעת שלאשה היולדת זאת חוויה קשה שאין אפילו מילים להביע את הקושי הזה ועם זאת, גם המיילדת חווה חוויה לא פשוטה בכלל.

לפני כמה שנים הייתי מעורבת בתהליך שינוי שנעשה בבית החולים סורוקה בכל הקשור להתייחסות ללידות שקטות. נפגשתי עם הרבה מיילדות וראיתי את הקושי שלהם בהתמודדות עם הנושא הזה. אני חושבת שיש משהו בפער הזה בין הציפיה להתרגשות ושמחה ובין האכזבה האבדן והאבל שגורם לקושי מאוד גדול מה עוד שבהרבה מקרים, הכאב והקושי של המיילדת זז הצידה לטובת הרגשות של היולדת ובצדק, כך שלמיילדת לא תמיד יש איך ועם מי להתמודד עם הרגשות שלה כשיש לידה שלא בדיוק מתאימה לציפיה.

אז לכבוד יום המיילדת, אני מקדישה את הפוסט הזה באהבה רבה לכל המיילדות באשר הן ומאחלת להן המון התרגשות ושמחה בעבודה וגם התמודדות טובה עם לידות קשות ועצובות. זה באמת אחד התפקידים המשמעותיים שיש.