בלוג

‘היו לי עוד כשלושה שבועות “לסחוב” את ההריון. בשבת בערב ילדה הדס חברתי את בתה ואני קיוויתי שלא יהיה עליי לחכות עוד זמן רב עד שאצטרף אליה לחופשת הלידה.

ההיריון היה תקין לחלוטין, עברתי את כל הבדיקות המומלצות. הייתי במעקב בטיפת חלב והכול היה בסדר. תכננתי לנצל לקריאה את הזמן שנותר עד ללידה, לבילוי עם הילדים ולהנאה מהשקט שלפני הסערה. באותה תקופה לא עבדתי. הודעתי באוניברסיטה, שם עבדתי כמרצה, שלא אתחיל את שנת הלימודים בגלל הלידה בחודש אוקטובר. במכללה שבה עבדתי עדיין לא התחילה השנה האקדמית וגם לא היה ברור אם ייפתח הקורס אותו לימדתי בגלל מיעוט נרשמים. יחד עם זאת עבדתי בנעמ”ת יום בשבוע, בהתנדבות, כיועצת משפחתית.

הייתה זאת שעת אחר צהרים, למחרת השבת החגיגית של ראש השנה, בהיותי בשבוע ה-37 להריון, תחילת חודש תשיעי. פתאום שמתי לב שמאז הבוקר לא הרגשתי את תנועותיה של התינוקת שלי. לא נבהלתי. ידעתי שזה קורה לפעמים, והחלטתי לעשות בדיוק מה שכתוב בספרים. אכלתי משהו מתוק, נשכבתי על הספה בסלון, על צדי השמאלי וחיכיתי לחוש בתנועות המוכרות. חיכיתי חצי שעה ומשלא חשתי כל תנועה, החלטתי לאכול סוכריות שוקולד M&M ושוב חיכיתי. עדיין לא חשתי בשום תזוזה בבטן.

“יוסי, נדמה לי שיש בעיה, התינוקת לא זזה”, אמרתי לבעלי שבמקרה היה בבית. “אולי כדאי לבדוק מה קורה”.  יוסי נשאר עם הילדים בבית בעוד אני “קפצתי” למרפאה שלנו לבדוק אם יש להם מכשיר דופלר, המכשיר שאיתו ניתן לשמוע את דופק העובר. עדיין הייתי רגועה למדיי. “נו, זוזי כבר, תני סימן חיים”, דברתי בתוכי אל התינוקת שלי. כל כך רציתי להירגע. האחות במרפאה, שהייתה גם אחות טיפת חלב, הפנתה אותי למיון נשים’.

אלה כמה שורות מהספר שכתבתי, ‘להיפרד לפני שמכירים’.

בחמישה באוקטובר 97, בהיותי בחודש התשיעי להריוני, נפטרה התינוקת שברחמי. במהלך ההתמודדות שלי אספתי חומר בנושא פטירת תינוקות ברחם, וחשבתי שאם לי חסרו מידע ותמיכה בתקופה הקשה, הרי בוודאי שהם חסרים גם לאחרים, במקרים דומים. אם אני הרגשתי שאין עם מי לדבר, אולי אני לא היחידה שחשה ככה. אם אני חיה בתחושה שהסביבה, ובכלל המערכת הרפואית, מתקשה לעכל אנשים שעוברים ארועים כאלה, אולי אני אוכל לעזור. כך נולד הספר.

בסיפורי האישי, המסופר כאן, משולבים קטעי מידע שחשבתי שיעניינו את מי שעבר או עובר חוויה דומה: מידע מתחום הרפואה, הפסיכולוגיה, מידע על נוהלי עבודה, מידע מההלכה, עצות מניסיוני ומניסיונם של אחרים וכן כל מידע שחשבתי שיוכל לעזור. כמו כן הבאתי קטעים מסיפורים של אנשים נוספים, שחוו חוויה דומה.

מי שמעוניינת לקבל את הפרק הראשון נא ללחוץ כאן