לריב נכון

כשהיינו זוג צעיר ועוד לפני שהייתי מטפלת זוגית, גם אנחנו רבנו מדי פעם. תכל’ס, גם היום אנחנו רבים, כן?
אבל נחזור לזוג הצעיר שהיינו. כשרבנו, אני רציתי לסיים את המריבה, לדעת מה היה שם וגם כמובן להוכיח את צדקתי. כן, אני תמיד צודקת.
יוסי מצידו, האיש שלי והחבר הכי טוב שלי, הוא צריך להרגע אחרי הריב, לישון על זה יומיים שלושה ואז הוא היה מסוגל לנתח את המריבה. אני ניג’סתי שנסיים את המריבה, הוא לא רצה.
למה אני מספרת את זה? כי לקח זמן עד שהבנו שנינו שיש לנו טכניקה שונה לסגור מריבה וצרכים שונים. אני צריכה לסיים את זה, לדעת שהכל בסדר (ושאני צודקת) וששרדנו את המריבה. יוסי צריך זמן, לנשום, לעבד ולחשוב ורק אז לדבר על זה. אף אחד מאיתנו לא התעלם או העלים את הדברים אבל הטכניקה לסיים שונה.

כשהבנו את השוני ביננו, למדנו גם לריב ‘נכון’.
ברור שעדיף לא לריב אלא לדבר על הקשיים והצרכים אבל בכל זאת, כולנו בני אדם, גם כאלה שנשואים למטפלת זוגית ואפילו המטפלת הזוגית אינה מושלמת (אבל כן צודקת). אז כן רבים. ועם זאת, אנחנו יודעים היום לריב יותר טוב. יודעים שאחרי ההתלקחות הדברים לא יסגרו מייד. זה יקח כמה ימים כי זה מה שהאישלי צריך. ואני למדתי שזה אפשרי לי. כמובן שבזמן הזה אני יכולה גם להכין את כתב התביעה וכתב ההגנה. אז יש כמה ימים של שביתת אש מתוחה ושקטה ואז כשהוא מוכן אנחנו מתיישבים לשוחח על מה שהיה. מה בעצם הצית את האש, מי אמר מה ולמה, מדברים מה הרגשנו כשמישהו אמר מה ולפעמים אפילו מבקשים בקשה לפעם הבאה כשיקרה משהו דומה.
לפעמים קשה לי לחכות את הזמן שהוא צריך, לפעמים קשה לו עם היכולת שלי לנסח ולהיות צודקת ובכל זאת, אנחנו יודעים שבסופו של דבר, המטרה היא לדבר, לפתור את הדברים ולהמשיך להיות ביחד ולתקשר נכון. וכשהמטרה ידועה וברורה, זה מקל על הקשיים. זוגות שלא סוגרים מריבות יש להם סיכוי קטן להמשיך להיות ביחד כי הנושאים עליהם רבים מבעבעים מתחת לפני השטח ואין להם מוצא. חבל.

סגירת תפריט
מעבר לסרגל הכלים