בזמן האחרון אני שמה לב שיש יותר מהרגיל מריבות על ‘איך’. אולי המריבות הרבות נובעות מכך שאנשים יותר בבית, יותר רגוזים ויותר קלים לכעוס. אולי הם יותר שמים לב. הסיבות לא ממש חשובות חשוב מה שקורה.
מריבות על איך היא שוטפת את הסכין אחרי השימוש (סכין השפים המיוחדת),
מריבות על איך היא שוטפת את הסכין אחרי השימוש (סכין השפים המיוחדת),
איך הוא מקפל כביסה ומסדר אותה בארון,
איך מסדרים קניות,
איך מסדרים קניות,
כמה מרכך שמים במכונת כביסה (איך מכבסים)
איך משאירים את הכיור בערב לפני שהוכלים לישון ועוד שלל דוגמאות.
הרבה זוגות מחלקים ביניהם את המשימות ורבים אח”כ על זה שבן הזוג לא עשה את המשימה. כשמדברים על זה קצת מבינים שזה לא שהמשימה לא בוצעה אלא שהיא לא בוצעה בדיוק כמו שהשני חושב שהיא צריכה להתבצע. אם היא אוהבת שהכביסה מקופלת בדרך מסויימת אבל הוא מקפל אחרת וחס וחלילה מניח בארון בדרך שונה, זה אומר שהמשימה לא התבצעה ‘למרות שביקשתי יפה’. אם הוא אוהב שהקניות מסודרות במזווה בדרך מסויימת והיא מסדרת בסדר אחר אז היא כמובן נתפסת כמי שלא ביצעה את המשימה ‘למרות שזה תורה’. יש שלל דוגמאות לכך, הדרך בה מנקים את הבית, מארגנים את הילדים ועוד.
בקליניקה אנחנו מדברים על זה שאם משימה מסויימת שייכת למישהו, אי אפשר גם לקבוע איך עושים אותה. כל אחד שהמשימה שלו יעשה אותה בדרך שנראית לו נכונה. ברגע שמשימה שייכת למישהו, צריך לשחרר. העיקר שהמטלה נעשתה.
אפשר לבקש להשתדל לעשות בדרך מסויימת אם זה מאוד קריטי. אם את חייבת שהארון יהיה מקופל ומסודר לפי גוונים אז כנראה שאין ברירה ומשימת הכנסת הבגדים לארון תהיה שלך. ואם חיוני לך שבכל שבוע ינקו את כל הבית מאבק כולל תמונות ואגרטלים שנמצאים על ארון המטבח אז כנראה שזו משימה שאתה חייב לקחת על עצמך.
גם שמישהו יהיה אחראי על קיפול הכביסה וגם לומר לו איך לקפל, זה יותר מדי.
לאורך חיי הזוגיות אנשים מבינים (או כדאי שיבינו) שצריך להתפשר ולוותר, גם על איכות ביצוע המשימה. אי אפשר לבוא בטענות שהשני לא מסייע בעבודות הבית אם כל משימה שהוא עושה יש כלפיו טענות על דרך הביצוע. זה גורם למריבות ולחוסר שביעות רצון אחד מהשניה. למידת דרך נכונה לתקשר ביניכם היא מאוד חשובה וחיונית להמשך יחסים זוגיים תקינים.
כך זה גם אחרי שמגיעים ילדים לעולם. אחרי הלידה יש הרבה יותר משימות שצריך לחלק וממש חשוב להעלים עין אם הכלים נשטפו אבל לא בדיוק שאת רגילה אליו ואם הכביסה קופלה אבל לא בדרך בה אתה רגיל שהיא מקופלת.
אם קשה לכם ללמוד לוותר ולהסתדר עם המטלות, כדאי לדבר על זה, קודם ביניכם ואם צריך אז לבוא לקבל עזרה מקצועית בדרכים יעילות לתקשורת טובה ומכבדת.
זה כמובן קשור גם לזוגות שהתגרשו והם מנסים לנהל את הדרך בה ההורה הגרוש מבלה עם הילדים. בזמן שהילד אצל אמא הוא יכול לאכול במבה ותפוח אם זה מה שאמא יודעת ורוצה להאכיל אותם גם אם אצלך הם אכלו סושי וסביצ’ה. ולהפך כמובן. אצל הורים גרושים אפשר לפתור את זה בהליך תיאום הורי.
בכל מקרה חשוב מאוד לדבר על הדברים ולא לתת לתחושות ולכעסים להצטבר.
בקליניקה אנחנו מדברים על זה שאם משימה מסויימת שייכת למישהו, אי אפשר גם לקבוע איך עושים אותה. כל אחד שהמשימה שלו יעשה אותה בדרך שנראית לו נכונה. ברגע שמשימה שייכת למישהו, צריך לשחרר. העיקר שהמטלה נעשתה.
אפשר לבקש להשתדל לעשות בדרך מסויימת אם זה מאוד קריטי. אם את חייבת שהארון יהיה מקופל ומסודר לפי גוונים אז כנראה שאין ברירה ומשימת הכנסת הבגדים לארון תהיה שלך. ואם חיוני לך שבכל שבוע ינקו את כל הבית מאבק כולל תמונות ואגרטלים שנמצאים על ארון המטבח אז כנראה שזו משימה שאתה חייב לקחת על עצמך.
גם שמישהו יהיה אחראי על קיפול הכביסה וגם לומר לו איך לקפל, זה יותר מדי.
לאורך חיי הזוגיות אנשים מבינים (או כדאי שיבינו) שצריך להתפשר ולוותר, גם על איכות ביצוע המשימה. אי אפשר לבוא בטענות שהשני לא מסייע בעבודות הבית אם כל משימה שהוא עושה יש כלפיו טענות על דרך הביצוע. זה גורם למריבות ולחוסר שביעות רצון אחד מהשניה. למידת דרך נכונה לתקשר ביניכם היא מאוד חשובה וחיונית להמשך יחסים זוגיים תקינים.
כך זה גם אחרי שמגיעים ילדים לעולם. אחרי הלידה יש הרבה יותר משימות שצריך לחלק וממש חשוב להעלים עין אם הכלים נשטפו אבל לא בדיוק שאת רגילה אליו ואם הכביסה קופלה אבל לא בדרך בה אתה רגיל שהיא מקופלת.
אם קשה לכם ללמוד לוותר ולהסתדר עם המטלות, כדאי לדבר על זה, קודם ביניכם ואם צריך אז לבוא לקבל עזרה מקצועית בדרכים יעילות לתקשורת טובה ומכבדת.
זה כמובן קשור גם לזוגות שהתגרשו והם מנסים לנהל את הדרך בה ההורה הגרוש מבלה עם הילדים. בזמן שהילד אצל אמא הוא יכול לאכול במבה ותפוח אם זה מה שאמא יודעת ורוצה להאכיל אותם גם אם אצלך הם אכלו סושי וסביצ’ה. ולהפך כמובן. אצל הורים גרושים אפשר לפתור את זה בהליך תיאום הורי.
בכל מקרה חשוב מאוד לדבר על הדברים ולא לתת לתחושות ולכעסים להצטבר.
