כוונה ותוצאה בתקשורת

הבוקר קיבלתי במייל את הדיוור מארנינה קשתן (לא מכירים אותה? ממליצה להכיר. כותבת נפלא ויש לה יופי של תובנות על העולם) וכשקראתי אותו נתקלתי במשפט המופלא הזה:
“אל תתווכחו על הכוונה (חסק תוחלת ומגביר מלחמה) במקום זה הקשיבו לתוצאה. פותח צוהר לחיבור מחדש, לשיקום האמון, ליצירת הבנה עמוקה שכל כך נחוצה כדי להמשיך לנוע ביחד”.
וואו.

חזרתי וקראי עוד כמה פעמים ואז העתקתי לי למחברת הדברים החכמים שלי וידעתי שאני חייבת לכתוב על זה.יעל בשור טיפול זוגי וגישור
הרבה פעמים אנחנו מתווכחים על ‘מה התכוונת כשאמרת’ ובכלל על הכוונה של מי שמדבר איתנו. אנחנו תוהים על הכוונה ובצדק, כך אנחנו רגילים. אך בעצם, האם זה משנה למה התכוון המשורר? הרי שהדברים נאמרו והייתה להם תוצאה: שמחנו, נעלבנו, התרגזנו, הוחמאנו ועוד. תוצאת הדברים היא החשובה. ואם בדברים שלנו גרמנו עוול לשני, כדאי שניקח על זה אחריות. אחריות במובן של להקשיב, להבין, להיות אמפטיים.
אחריות אינה אשמה, גם אם גרמנו לשני להעלב או לכעוס, זה לא אומר שאנחנו אשמים בכך אבל אנחנו כן יכולים לקחת אחריות ולהיות אמפטיים לכאב שגרמנו.

זוג שהיה אצלי בטיפול סיפר על המריבות שלהם. הם דיברו על האחריות רבת השנים על גידול הילדים. הם עברו כמה מקומות בגלל העבודה שלו והיא כל פעם המציאה את עצמה מחדש. היא ממש רצתה שהוא יבין שהמעברים הללו לא היו לה קלים והוא מצידו היה נטוע בהבנה שהקריירה שלו סיפקה להם ממון רב שבזכותו היא יכולה לנהל את חייה ביד רחבה. הוא לא היה מוכן לקבל את זה שהמעברים יצרו אצלה טינה כלפיו וכלפי העבודה שלו ובעיקר מה שהרגיז אותה שהוא לא היה מוכן לפרגן לה את ההכרה בתרומתה לקריירה שלו.
עכשיו בואו נבין את זה. הם עברו הרבה בגללו. היא הסכימה למעברים הללו כי הבינה שזה לטובת המשפחה. כל מה שהיא רצתה זה שהוא יקח אחריות על מה שסגנון החיים הזה עשה לקריירה שלה, לאורח החיים שלה ולאחריות שיש לה על המשפחה. היא רצתה שהוא יכיר בתרומה שלה ויוקיר אותה.
ברגע שעברנו את המחסום הזה, כשהוא הצליח לראות את תוצאת הדברים שנהג לומר לה (‘את חיה טוב עם הכסף שאני מרוויח, אז מה את בוכה’) ומעבר לכך, הצליח לראות את התרומה שלה ליכולת שלו לבנות לעצמו קריירה, כל השיח שלהם השתנה. כשהוא באמת הקשיב לתוצאה כפי שהיא חוותה אותה, הוא הצליח להתחבר אליה במישור אחר והאמון ביניהם התחיל להשתקם.
כמובן שהעבודה על הקשר לא מסתיימת בתובנה אחת אבל זאת הייתה פריצה דרך משמעותית והיה מרגש לראות את שפת הגוף שלהם משתנה, הטון המשתנה, היכולת שלהם להביט אחרת בעיניים.

במשך שנים הם התווכחו את אותו הויכוח. הם התעקשו על הכוונות שלהם ועל הדרך, הוא על הקריירה שלו והיא על ההקרבה שלה. אף אחד לא ממש ראה את התרומה של שהני, אף אחד לא ראה את התוצאה של הדברים. ממש שנים של ויכוחי סרק דומים עם כאב וסבל מיותרים. וכשזה קורה הקסם של ההבנה, זה מגניב ממש.

סגירת תפריט
מעבר לסרגל הכלים