באופן פרדוקסלי, יש אנשים שהכניסה לסגר השלישי נראית להם כמו סוג של שגרה (שלא לכתוב שגרע). כבר מכירים את הנוהל, כבר יודעים מה עושים, איך הילדים יגיבו, מה קורה בעבודה כביכול שגרה. פעם שלישית גלידה.
ועם זאת, זה מצב לא שגרתי.
והמצב הזה משפיע מאוד על המשפחה ועל הזוגיות. גם בימי שקטים ורגועים השמירה על הזוגיות היא מאמץ לא קטן אז בימים כאלה על אחת כמה וכמה.
תחושת חוסר הוודאות, ההרגשה שאין לאן לצאת, אין איפה לבלות, לאן לברוח כשמעיק וסגור כל אלה מכבידים מאוד על הרבה זוגות. מאז הסגר השני מגיעים אלי זוגות שמתמודדים עם קשיים שהם לא מכירים ולא מצליחים אפילו להסביר במילים. הרבה טוענים שלא רואים אותם ואת הקשיים שלהם (כמו שכתבתי כאן למשל). לא פשוט.
מה אפשר לעשות על מנת להקל על המצב?
לתת לעצמך זמן שקט עם עצמך. שכל אחד מבני הזוג ייקח לעצמו זמן שהוא רק שלו לצאת לפעילות גופנית או להכנס לזמן מסויים לחדר שקט בלי אף אחד אחר.
לקחת זמן זוגי. נכון, אין לאן לצאת אבל אפשר לשבת בשקט בערב על כוסית יין ולהרגע ביחד, להזמין ארוחה או להכין לעצמכם ארוחה מפנקת, אפשר לצפות יחד בסרט נחמד, אפשר לצאת ביחד להליכה או ריצה אם מתאים לכם ואם הילדים מספיק גדולים להשאר לבד. לדאוג לעשות משהו זוגי עם אינטראציה.
לשתף את בני הזוג בקשיים וברגשות. לא לשמור הכל בבטן. נכון, קיים חשש להכביד על בן הזוג עוד יותר אבל אם כל אחד שומר את הרגשות והקשיים שלו בבטן, זה מתכון לא ממש טוב לזוגיות ולבריאות.
לשים לב אחד לשניה, להזכיר לבני הזוג שהם אהובים, חשובים ורצויים. אין מחווה שהיא קטנה מדי. הכל נחשב. ואם בן הזוג עושה משהו עבורכם, לשים לב לזה, לפרגן ולהודות.
כשאנחנו רואים שהשני כעוס, עצוב או חסר מצב רוח, לחשוב איך אפשר להקל וגם לאפשר למצב הרוח לעבור. לומר לעצמך שזה לא בהכרח קשור בך אלא שלו ולאפשר לזה לעבור בלי להחמיר את המצב.
אלה כמה טיפים שלי למצב, מקווה שיעזרו. ותמיד אפשר להגיע לפגישה או שתיים ליעוץ בענייני תקשורת טובה, זה גם סוג של בילוי זוגי. אולי בעצם הבילוי הזוגי היחיד שאפשר עכשיו לעשות בחוץ שאינו פעילות גופנית.
